כיפור הראשון שלי

כשפרצה מלחמה ביום כיפור ה- 6/10/73  שבת שעה 1400 , עשיתי סקי מים בכנרת יחד עם המשפחה שלי. כשחזרנו הביתה גילינו שיש מלחמה.

למחרת ב- 0800 עלינו "על שרשרות" לרמת הגולן. כשעברנו את גשר "בנות יעקב" ראינו שמכינים אותו לפיצוץ, וכמו שהגענו לבית המכס העליון חטפנו הפגזה. את הגשר לא פוצצו, אבל אנחנו ירדנו מרמת הגולן רק אחרי 6 חודשי לחימה קשים שבנו בינינו אחוות לוחמים הנמשכת עד היום.

את כיפור 2010 עשיתי בבית הכנסת האר"י הספרדי שבקצה הרובע היהודי בצפת מעל בית העלמין העתיק. יחד עם האישה שאיתי והבן הצעיר שלי היינו "הכופרים" היחידים בקהל המתפללים.  מה שהיה לי הכי קשה שם היה הצום.

ביום כיפור הזה הגיעו  ל "בית הגדול" של "בני ברוך" ברחוב הרב"ש 12 ,  1000איש מכול קצווי הארץ ומכול קשת הדעות והאמונות שבאו לעשות ביחד את היום המיוחד הזה.יום שכלו תפילות חג, שעורי קבלה ושינה, ושוב שעורים  ושינה, ושוב תפילות לסיום הצום שלאחריו התאספנו לסעודת "יזכור" ל- "בעל הסולם". 

הכי קל היה לצום,  הכי קשה היה לעזוב את החברים ולנסוע הביתה.

מה היא תוספת האחווה של  קבלה לעם לאחוות הלוחמים כמו גם אחוות המאמינים?

את חשבון הנפש ביום כיפור אנחנו עושים  בטבע האגואיסטי שלנו שתמיד עושה 

חשבון דרך המשקפיים של רווח אישי לעצמו בלבד, כי אלו הם חייו ואחרת הוא לא יכול.

ביום כיפור עשיתי עם "בני ברוך" חשבון נפש אחר:

בכול אדם באשר הוא ישנה נקודה שבלב האגואיסטי שלו. אם היא מתעוררת  היא תדחוף אותו לחפש אייך הוא דווקא יכול לתת יותר לאחר, מאשר לקחת לעצמו. כי ככה זה מסודר לפי הטבע. אנשים שזה קרה להם מחפשים אייך להיות יחד כדי לחזק והגדיל את הרצון שלנו לצאת מהצורה האגואיסטית שלו לצורה האלטרואיסטית שאליה הוא התעורר.

 

לקבוצה הזו קוראים "בני ברוך" וכול מבוקשם הוא לכנס את עם ישראל סביב הרעיון לאחדות העם כי רק בה  כול ישראל יכלו להיות חברים ולשבת יחד בסוכה תחת הסכך עם "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"  ולצאת ממנה בסופו של החג חזקים יותר מול רודפינו, ועם שמחה בלב כי לשם מכוונת אותנו תורת ישראל.

סגור לתגובות.