אתה תעשה ישר עקום זה יצא לבד

צאליק היה פחח רומני קצר קומה ומוצק שמדי בוקר היה מגיע לעבוד אצלנו במסגרייה. כמו משה אור, בני ברוך ויעקב שמיים. אני הייתי אז נער שהיה לו חלום לנגן בחצוצרה כמו לואי ארמסטרונג. מורה המוזיקה חשב אחרת ונתן לחנוך לנגן ב"חצוצרה סופרן" זו שלואי מנגן, ולי נתן חצוצרה "אלט" זו שצאליק היה סותם עם בדיל את החורים שנוצרו בה מדי חודש בחודשו.

צאליק  כבר נפטר מזמן, ומה גרם לי לפרץ זה של נוסטלגיה? צאליק היה אומר לכול מי שבא לקבל עצה ממנו- "אתה תעשה ישר,עקום זה כבר יצא לבד"

אפילו לנו קל לזהות שכך מתגלגל עולמנו. מצד אחד איזון מופלא הקיים בטבע הכללי, וכנגדו אנחנו האגואיסטים "מחרבים" כול מה שזז עליו. ואם כבר רוצים לעשות משהו טוב זה יוצא לנו עקום. קללת האגו נהפכה להיות מהות חיינו המתגלה עכשיו במלוא כיעורה. העולם נמצא בצניחה חופשית,כמו אדם הנופל מקומה 30 לקרקע, כששואלים אותו בקומה 15 מה נשמע הוא עונה: "עד עכשיו הכול בסדר".

טכנולוגית אנחנו יצורים מתפתחים המסוגלים לראות רחוק, אבל שליטת האגו עלינו מסתירה את הכיוון הנכון. כמו טיפש הרואה חייט לוקח בד גדול ויפה וחותך אותו ובטוח שהוא מקלקל. כי לא רואה שכוונת החייט היא לתפור מחלקיו מעיל מהודר. כך אנחנו חרף כול השפע שסביבנו ממשיכים לרדוף אחרי כסף כוח ושליטה למלא את פסגת חלומותיו של האגו, בו בזמן שחיינו מתמלאים בתחושה של חוסר בררה בדומה לתולעת החיה בצנון מר. כול מה שרואה זה צנון, וכול מה שאוכלת זה מר. אוכלת ובוכה ולא מסוגלת לצאת ממנו.

לפי חכמת החיים עתיקת היומין יש תרופה מהטבע המאפשרת לנו להחלים מ"מחלת הרדיפה הזו".  בעזרתה נקבל הנאה ממילוי איכותי יותר. ישנה שיטה למשוך אלינו את כוח החיבור הטוב הנמצא בטבע הכללי ולעלות בעזרתו מעל לכוח האגו המפריד אותנו. בכך נשיג יותר הנאה בלתת לזולת, מאשר לקחת לעצמנו על חשבונו. בזה נשיג את מדרגת ההתפתחות האמיתית שתוציא אותנו לחיים חדשים.

סגור לתגובות.